הכלה מאיסטנבול - חלק 1
עכשיו הגיע תורי לכתוב על הכלה היפה סורייה מאיסטנבול.
כמו טיפות גשם ראשונות, הגיעו אליי השמועות אחת אחרי השנייה, שאני חייבת לצפות בסדרת טלנובלה חדשה שסוחפת את הלב והנשמה, יחד עם ההמלצה שיש לקחת פסק זמן מקריאה, עבודה, סבתאות וכל עשייה אחרת, ולפנות מספר שבועות לצפייה ממושכת, כי אי אפשר להפסיק.
סירבתי בנימוס. אף פעם לא צפיתי בסדרות בויוה, ואני משאירה לי את הפאן הזה אולי כאשר אהיה בת 80 פלוס… אבל כשחברתי הטובה שמכירה אותי כבר קרוב לארבעים שנה אמרה לי,
״את חייבת לצפות בסדרה, כי זו לא סתם סדרה. את תאהבי, את חייבת!!!״
אז חייבת.
צפיתי בפרק אחד, ובעוד פרק, ועדיין לא הבנתי במה מדובר.
מבטים ממושכים, מוסיקת רקע נוגעת ללב, הכל מוכר, והכל צפוי... הגיבור מתאהב בגיבורה, שעוד לא יודעת שהיא תתאהב בו, והוא בטוח בעצמו- כי הוא בחור נאה, עשיר ויהיר שרגיל שעל פיו ישק דבר, ממש סיפור סינדרלה.
״זה לא מדבר אלי״, אמרתי לחברתי.
״חכי שתגיעי לפרק 30 אז העלילה ממש מתחילה״.
אז המשכתי עד לפרק 30, אבל עדיין לא הבנתי על מה כל הרעש, חוץ מזה שהאמא שם עצבנה אותי, אבל ממש!
״חכי שתגיעי לפרק 50, אז את ממש תתמכרי״ המשיכה לשכנע אותי.
אז לאט לאט ,הגעתי לפרק 50 ואני מודה-
שמאוד חיכיתי לרגע שפארוק יתאחד שוב עם סורייה,
לא ייתכן שהאהבה הזאת לא תתממש!
סורייה היפייפיה ופארוק החתיך,
ואהבה כל-כך נוגעת ללב,
כמו שהיינו צעירים,
הכל או לא כלום,
כמו בסרטים.
מה צריך יותר מזה לימות החורף??
חלק שני עם מחשבות נוספות על הסדרה- יעלה לבלוג מחר!
0 תגובות