• עמוד הבית
  • אודות
  • צרו קשר
  • לפי נושא
    • אמהות וסבתאות
    • זוגיות
    • אופנה ולייפסטייל
    • דרך ארץ
    • תרבות
    • משפחה
    • הגיגים
מופעל על ידי Blogger.
facebook instagram Email

״החיים עצמם״ על-פי מטיקה

״אדמיקו, אתה יודע איזה חג אנחנו חוגגים אחרי חנוכה?״
״איזה סבתא?״
״את ט״ו בשבט!
זהו ראש השנה לאילנות, אנחנו חוגגים ואומרים תודה לעצים, לפרחים, ולכל מה שצומח בארץ שלנו! לכל מה שהטבע נותן לנו כל השנה, פירות וירקות, חיטה ושעורה, שמהם מכינים קמח להכין לחם. ותודה לדבורים שנותנות לנו דבש, ותודה לפרחים שאנחנו מריחים את ריחם ושהם עושים לנו שמח בלב, ובעין כיף, רק מלהתבונן בהם! אנחנו מודים שיש לנו את כל השפע הזה, ולכן חוגגים לטבע יום הולדת כדי שנמשיך להנות ממנו.״


ואז הגיעה השאלה שלא הפתיעה אותי בכלל:
״ומה אוכלים בטו בשבט?״

״אוכלים פירות טריים ויבשים, כמו תמרים, אגוזים, צימוקים, חמוציות שאתה אוהב, משמשים מיובשים, תאנים ותפוחי עץ.״
״נכון סבתא, אני יודע,
וגם טובלים את תפוח העץ בדבש, אני נורא אוהב דבש.״
״לא מתוק שלי, זה מנהג ששייך לחג אחר לראש השנה, שזה יום הולדת לשנה החדשה.״
״הא״ הוא עונה לי, ״הבנתי, זה החג שאוכלים ואוכלים, המון אוכלים!״
״נכון מתוק שלי! זה בדיוק!״

״ויש סבתא, גם את ראש השנה שלי, שזה יום ההולדת שלי! שבו גם אוכלים הרבה, הרבה ממתקים!!״


Share
Tweet
Pin
Share
No תגובות
טרנד הבריאות שאנו עוברים בשנים האחרונות גרם לנו להתעניין, לחקור וללמוד אותו. לאט לאט, גילינו שחשוב לדעת מה אנחנו מכניסים לגוף שלנו! נעשנו מודעים יותר, למשל לכך שיש עוף עם אנטיביוטיקה, יש ירקות ופירות מרוססים, ויש צבעי מאכל וחומרים משמרים שהם אסון!! ולכן, מאוד בריא לאכול חלבונים עם ירקות, להפחית בפחמימות, וסוכר- זה רעל לגוף.

הדור הצעיר שנולד לתוך העולם הזה מגדל את הדור הבא על טהרת הבריאות. משתדלים לאכול בריא, הרבה ירקות, בודקים על האריזה שאין חומרים משמרים ואין צבעי מאכל, ושאין ואין..
הילדים אוכלים אוכל בריא, גם בגנים, ובימי-ההולדת אין ממתקים, יש עוגת שוקולד בלי שוקולד שעשויה מקמח כוסמין, ויש ירקות, פירות ופשטידות, והכל על טהרת הבריאות.

״אמא בבקשה בלי ממתקים״, אומרת לי בתי כשהיא מביאה את הנכדים לישון אצלי, ״תזכרי שזה רעל, ואת לא רוצה להרעיל את הנכדים שלך נכון?״
״חס וחלילה!״ אני עונה.
כן, זאת בתי, שגדלה בבית נורמטיבי לחלוטין, שהיה בו ארון במטבח ובו מגירה מלאה בממתקים מכל מיני סוגים,  כי אני דור שני לשואה ולכן באוכל- כולל ממתקים- לא מגבילים ולא מחסירים, זה חייב להיות בשפע!! שלא יחסר!!

אז היו ממתקים והילדים אכלו, ואני לא זוכרת  שעשינו מזה עניין מיוחד, או שהיתה סוגיה סביב עניין הבריאות. אז לפעמים אכלו מקופלת ולפעמים פסק זמן, לעיתים שוקולד פרה ולפעמים התלבטו אם לבחור בארטיק או גלידה בקיץ. חברי הילדים שהתארחו אצלנו ידעו את מיקומה של מגירת הממתקים, וידעו להתכבד מבלי שאף אחד ספר להם כמה סוכריות או שוקולד הם אכלו! ונכון, מידי פעם היו פיצות מקמח לבן, או המבורגר אהוב ממקדולנדס וכמה אושר ושמחה זה הביא איתו!

והיום, פיצה זאת לא ארוחת ערב, ובוודאי שלא המבורגר, כי זה תעשייתי, וכשאני מנסה להסביר שכמו בכל דבר בחיים צריך איזון, ולא צריך להגזים בשום דבר, כי זה רק גורם לרצות את האסור עוד יותר, זה לא עוזר.
״היום זה אחרת״, מסבירה לי ביתי, ״היום יש מודעות גדולה לנושא האוכל. זה לא כמו בדור שלכם, ילדים היום לא אוכלים ביסלי ובייגלה וקרטיבים, ולא דני ולא דניאלה. יש בזה סוכר, וסוכר זה רעל! אז תצטרכי לעמוד בכללים האלה, כי אין לך ברירה!״.

״את יודעת..״ אני אומרת לה, ״זאת דרכי לפנק  אותם קצת, הם לא מקבלים את זה בבית אבל יודעים שאצל סבתא מותר. אצלך אסור ואצלי מותר, מה רע בזה?״.
״הילדים שלי יאכלו אוכל בריא אמא, זה חשוב לי!״

אז כן, הם באמת אוכלים אוכל בריא; בבוקר תמר ובננה, וכריך מלחם כוסמין עם ירקות ופירות לגן, ובצהריים אוכל שמבוסס על שלושת אבות המזון. ובערב שוב ארוחת בריאות עשירה בחלבונים וירקות, ואני בהחלט בעד ואפילו עליי זה השפיע, ואני שמה לה יותר מה אני קונה ומה אני אוכלת.

אבל נשאר לי עדיין החשק הבלתי נשלט הזה הזה שקשה לי להעלים אותו, לראות את השמחה והאושר על פניהם שהם מקבלים את הממתק האסור, ביצת הפתעה!! איזו הנאה, איזו תשוקה! לא רואים דברים כאלה שאוכלים תמר ובננה!
ובגלל שהאמא קובעת, כך מתנהלים החיים.
״ומה לגביי מזון לנפש? לנשמה? קצת שוקולד, גלידה, עוגה טובה או מאכל מנחם?״ שואל הבעל.
״פירות זה דבר בריא לנשמה!״ ניתנת התשובה.

זו דילמה לא פשוטה, שמעלה הרבה שאלות וחיכוכים בין הדור שלנו, הסבתות, לבין האמהות של היום.
״את יודעת..״ אני אומרת לה, ״כמה שיחות  אני מנהלת עם החברות שלי על נושא האוכל?״
״ואת יודעת כמה אנחנו החברות מדברות עליכן שאתן מקשות עלינו ולא משתפות פעולה?״  עונה בתי, וממשיכה, ״למה זה הפך לנושא בעייתי איתכן? אני לא מבינה מה הבעיה שתתני לו לאכול ברוקלי וגזר במקום שוקולד? או לאכול ארוחת ערב בלי לחם בכלל? ולא לקנות לו שום מעדן או גלידה כשאת איתו בסופר? מה קשה כל כך?״

אין לך מושג כמה זה קשה!! אבל האמת היא שאין לי ברירה, היא האמא והיא זאת שקובעת ואני צריכה לציית!
אבל אם במקרה לפעמים בכל זאת, אני לא עומדת מולו- הקטן בן הארבע, ומולה- הקטנה בת השנתיים, כשהם מפצירים  בי נואשות שאתן להם ממתק ואני כמובן נכנעת, אני כבר יודעת שמחכה לי שיחת טלפון ברגע שהקטנים חוזרים הביתה!
״שוב נכנעת להם?״ היא מתרה בי ״שוב נתת להם שוקולד?״.
״כן, נכנעתי, אני מודה!״
״אבל מאיפה את יודעת?״
״מה זאת אומרת?״ היא עונה לי,
״איך ששניהם נכנסים הביתה הם ישר רצים לספר לי בשמחה ובתחושת ניצחון כמה ממתקים אכלו אצלך!״


Share
Tweet
Pin
Share
No תגובות
אני רוצה לשתף אתכם בשיחה עם נכדי הבכור, בן ה-4 , שהייתה כך:
אדם: ״סבתא, בת כמה את?״
אני: ״אני בת 60 אדם״
אדם: ״60 זה שש ואפס, אבל אפס זה כלום, אז נשאר רק 6.
אז סבתא, את בת 6!״

נכון אדם, איתך אני באמת מרגישה כמו בת 6, ולכן אני מתנהגת בהתאם!
בונה איתך אוהל משמיכות וכריות, זוחלת איתך פנימה ואז אנחנו מדמיינים לנו שאנחנו נמצאים ביער גדול והאוהל שלנו מגן עלינו מחיות טורפות. אתה זה שמכריז שהסכנה חלפה ואפשר לצאת לנשום אוויר! ואז בהינתן האות, החיות חוזרות ואנחנו נכנסים שוב למחבוא שלנו ומתלחששים בשקט..איזה אושר!
אדם ואני
לעיתים אדם, אני בוחרת להרגיש איתך בת 26, ואז אנחנו הולכים ביחד לגן השעשועים. אני מנדנדת אותך בנדנדה, ואתה מתגלש על המגלשה. ולפעמים אני מצטרפת אלייך, גם לנדנדה וגם למגלשה. וכשאתה פונה לשחק עם החברים שלך, אני יושבת עם האמהות על הספסל בגינה, ומפטפטת איתן. כן, בדיוק כמו פעם, כשהייתי אמא של אמא שלך כשהייתה בגילך!

ולעיתים אדם, אני  מרגישה איתך בת 36, גונבת אותך לזמן איכות ואנחנו מטיילים ביחד, נכנסים לחנות ואתה בוחר לך ממתק בחנות אחת, ומשחק בחנות אחרת, ואתה עושה את זה בהתלהבות גדולה ואומר לי ״סבתא תודה שאת מפנקת אותי כל כך״, ואני שמחה ומתבוננת בידיים הקטנות שאוחזות חזק את המתנה לבל מישהו יגיד לך להחזיר אותה למדף, והתמונה הזאת מזכירה לי את אותה תמונה של אמא שלך כשהייתה קטנה, בגילך. אז כן, אני מפנקת אותך וקונה, ועושה זאת כי אני לא יכולה אחרת, וגם מרות שאני יודעת שאמא  שלך מאוד מאוד לא תאהב את זה!!

ולעיתים אדם, אני מרגישה איתך בת 46, כאשר אנחנו יושבים לאכול  ארוחת ערב ביחד ותוך כדי אתה מדבר על כל מה שמעניין אותך, ושואל שאלות ואני עונה בסבלנות ומסבירה לך, כי חשוב לי שתדע. ואנחנו משוחחים על כל מיני נושאים, ואפילו על החדשות שאתה כל כך אוהב לשמוע, ואתה בוגר ונבון ומקשיב, ומגלה עניין וסקרנות כמו שאמא שלך היתה בדיוק בגילך .
ילדיי: אמא של אדם ואחיה, כשהיו קטנים
ולפעמים  אדם, אני מרגישה  איתך כמו בת 56, ורוצה להיות רק בבית שלנו כשאתה וגאיה באים לישון אצלנו, נכנסת למיטה הגדולה, מקריאה לכם סיפורים, ונהנת להתבונן בכם, אח ואחות שמשחקים ביחד, כמו פעם מזמן, כשאמא שלך ואחיה שיחקו ביחד.

רק סבתא בת 60, אדם, אני לא מרגישה איתך בכלל. וכשנזכרת שאני כזאת אני לא מאמינה. לכן אדם, אתה צודק. הגיל לא משנה, לא השש ולא האפס! 

Share
Tweet
Pin
Share
No תגובות
״אמא, התבשיל עם הבשר שהכנת היום טעים ברמות! אני כבר מזמין את אותו הדבר לארוחה בשבת הבאה, אבל ממש אותו הדבר, אמא!”. ההדגשה על המילים ״אבל ממש אותו הדבר״ מעבירה בי צמרור קל, כי ביני לביני אני יודעת שאף פעם לא אוכל לשחזר את התבשיל בדיוק מוחלט כמו שהבן שלי מבקש ממני, והאמת שגם הם, הילדים, יודעים! 

עובר שבוע, ואני נעמדת במטבח מול הסיר, ומנסה לשחזר מה בדיוק עשיתי בשבוע שעבר שעשה את הקציצות בתבשיל כל כך טעימות! ולא זוכרת!
״אמא זה תבשיל הבשר שהכנת כמו בשבת שעברה?״
״כן, למה? אני מחכה במתח לשמוע...״
״כי זה ממש לא אותו הדבר! זה כאילו תבשיל חדש!! עוד פעם שינית?״
״העיקר שזה טעים״ עניתי.

כן, הילדים שלי כבר מכירים אותי, וזאת הפכה לבדיחה משפחתית, ואני ,נושא לירידות הדדיות! אני מבשלת- אבל אף פעם לא לפי המתכון. לא מסוגלת לדייק בחומרי הגלם, תמיד חייבת לשנות, להוסיף, לגרוע, להמציא מחדש, להוסיף את הטוויסט שלי! אז כשזה מצליח ויוצא טעים במיוחד, הילדים אוהבים להקניט אותי ״ולאתגר״ אותי, כביכול, ומבקשים ממני שאכין להם את אותו הסלט, הקציצות או הדגים- אבל שיהיה לזה את אותו הטעם בדיוק! אבל גם הם וגם אני, יודעים שאף פעם זה לא יצא אותו הדבר!!


כשחברות מבקשות ממני מתכונים של פשטידה, אורז או מרק מוצלח במיוחד אני מתחילה להתפתל. אם אגיד את האמת יחשבו שאני מתחמקת, שאני מאלה שלא רוצות לתת את המתכון... ואני לא כזאת! אז יום אחרי, אני יושבת ומנסה לשחזר את המתכון. וברור שאין לי כמויות מדויקות, כי אני ממציאה ועובדת לפי העין! אז אני משחזרת ומתפללת שיצליח להן... אבל  אף פעם לא באמת יודעת מה יצא להן שם.

האמת היא שאני לא יודעת להגיד את הכמויות האמיתיות כי אני תמיד מבשלת לפי החושים, לפי המצב רוח שלי באותו היום, לפי חוש היציריות שלי, לפי המוזה שנופלת עלי!
״אז תרשמי״ אומרת לי בתי, ״מה הבעיה לרשום?״
״את ממציאה! אז תרשמי כדי שאם זה יהיה טעים במיוחד, אז תדעי לשחזר!״

אבל כשאני במטבח אני לא מסוגלת לשבת ולרשום, אין לי את הסבלנות. פעם חשבתי שזה בגלל בעיות הקשב והריכוז שלי, או שאני פשוט עצלה, וגם אולי בגלל שאני אוהבת לאתגר את עצמי בכל פעם מחדש, ולראות אם אצליח לשחזר שוב... מעין משחק שלי עם עצמי, גם זה יכול להיות!

אבל היום אני מבינה שזה בגלל שאני לא אוהבת לדבוק במה שדורש ממני סדר, ארגון, הליכה בתלם, או ציות להוראות. אני לא מסוגלת לשבת ולרשום, להקליד או לכתוב בתהליך הבישול. זה משהו שאולי מתאים לרואי חשבון ועורכי דין.. ואני לא כזאת! קוראת, בודקת, מחליטה מה להכניס לסיר, מעיפה פטרוזיליה או כוסברה באוויר, מוסיפה כורכום או כמון, שום ומלח, והקסם מתרחש. אם אביא עט ומחברת- הקסם והמיסתורין יפוגו. זה כל העניין!

אתמול, הזמנתי את בתי לסדנת ״בישול סופר פוד״- טרנד עולמי בתחום של מזון בריאות- נושא שהיא מאוד מתעניינת בו. קיבלנו חוברות ועטים כדי לרשום הערות וכמויות להכנה בבית. בתי ,עורכת הדין, שהגיעה עם תינוקת בת ארבעה חודשים על הידיים, עמדה וניסתה להרדים את הקטנה, ואני ישבתי והקשבתי, ונהנתי מהאווירה. ״אמא תרשמי, תצייני את הכמויות, זה חשוב, תכתבי את ההערות שהשפית אומרת..!״

לאחר  כמה דקות היא נזכרה במי מדובר, העבירה אליי את הקטנה, ״קחי ,תחזיקי אותה תטפלי בה, ואני אכתוב!! אחרת, שום דבר לא יצא לנו מהסדנה הזאת!!״
Share
Tweet
Pin
Share
No תגובות
כשהייתי  ילדה צעירה לא אהבתי את החורף. תמיד היה לי קר!
כל-כך סבלתי מהקור, שלמדתי להתלבש  בשיטת הבצל. שכבה על שכבה, שכבות של בגדים, ועדיין היה לי קר! קר בבית, קר בחוץ, קר בכיתה, כך שבאמת למה שאוהב את החורף??

תחושת הקור המשיכה ללוות אותי שנים על גביי שנים. ניסיתי  להפוך את הלימון ללימונדה, ולמדתי לסרוג לי סוודרים יפים שאולי הם יוכלו לחמם אותי. מאוד נהנתי מעצם הסריגה, אבל גם הסוודרים היפים שסרגתי לא עזרו לי, ועדיין רעדתי מקור בכל מקום....עד לא מזמן! 

הגיל היטיב עימי. זה הרי ידוע שגלי חום מגיעים אלינו ככה פתאום בהפתעה גמורה, כשאנחנו מסיימות תקופה אחת ומתחילות תקופה חדשה. ובנושא הזה ״החום הבלתי רגיל״ דחה את תחושת הקור למקום לא ידוע!

אז זהו, לא קר לי יותר בחורף, ואני יודעת את זה בברור. אבל עדיין נשארה לי בראש התחושה הזאת של פעם, מן נוסחה, חורף = קור = סבל. אז בחורף אני עדיין לובשת שכבות על שכבות, ועדיין קונה ולובשת סוודרים חמים ועבים עם גולף, והעיקר שיהיו מחממים.

ובימים שתחזית מזג האוויר צופה שיהיה מעונן חלקי עד שמשי, אני עדיין לובשת גופיה ומעליה סוודר, וצעיף ולוקחת איתי מעיל, ויוצאת החוצה בהרגשה חמימה וטובה שעכשיו חורף וקרררר! ואז אני מגלה שכולם  בחוץ לובשים חולצות דקיקות, סריג קליל, או סתם טי-שרט, לא עושים עניין  מהחורף, ובכל פעם אני מופתעת מחדש!  מה, לא קר להם?? ואני עונה לעצמי- לא, לא קר להם, למה שיהיה קר? תראי איזו שמש נעימה יש בחוץ... ואני מגלה שוב,שבארץ אין באמת חורף, ולא באמת קררררר... ורק אני לבושה כאילו אני נמצאת עכשיו בנורבגיה במינוס 15 מעלות...
ולפעמים, מתאימים צבעים גם עם הטבע!
היום התיידדתי עם החורף, הוא בשלו ואני בשלי, וגם ביחד! למדתי לאהוב אותו ולא לחשוש ממה שהוא מביא עימו. גם בזכות זה שתחושת החמימות נמצאת בבית, בחוץ ובלב פנימה!! אני גם אוהבת את הגוונים שהחורף מביא איתו- את כל קשת הצבעים שבטבע! של האדמה והשמיים ומה שביניהם! ירוק, חום, אפור, שחור וכחול- על כל גווניהם, הצבעים שאני אוהבת  גם  בבגדים! כן, בשכבות של בגדים....

אז,
אני אוהבת מעילים ארוכים...
וסוודרים גדולים וגם צמודים, עם גולף או בלי..
ומכנסי קורדרויי,
ומגפיים,
וצעיפים,
וכן, גם כובעים מצמר!

ואני עדיין אוהבת להתלבש בשכבות, ולתאם כמו במלאכת מחשבת בין כל הצבעים, מה הולך עם מה. וזה דורש זמן, ומפתח את חוש היצירתיות והחשיבה מחוץ לקופסה, וכן זה גם בסופו של עניין מחמם את הגוף והנשמה.

ולא כל מראה צריך להיות מושלם כמו בסט כוסות וצלחות, כי היופי והשלמות נמצאים פעמים רבות גם באי השלמות!
מכנס בחום בהיר עם חולצה בצבע תכלת, ועליה סוודר כחול עם כפתורים שמתחברים לחולצה בתכלת ולפסים הדקים בכחול שיש על המכנס. מגפיים חומים ותיק חום. ורק הטלפון מהדהד באדוםםם!!
Share
Tweet
Pin
Share
2 תגובות
Newer Posts
Older Posts

About me

About Meנעים מאוד. אני מטיקה, בת 60.
אני אישה, אמא, אחות, בת,
סבתא, מחנכת, כותבת, חברה.

Follow Me

  • facebook
  • instagram
  • pinterest

״אפשר אחרת״ - הספר שלי

Facebook

Blog Archive

  • יוני 2019 (4)
  • אפריל 2019 (2)
  • מרץ 2019 (3)
  • פברואר 2019 (5)
  • ינואר 2019 (5)
  • דצמבר 2018 (7)

Created with by ThemeXpose