סבתא לנכד בכור
במקום שאני נמצאת בו היום אני נוטה לומר לעצמי - עשיתי דרך, למדתי , הסקתי מסקנות בחיים, ולעיתים אני מדמיינת לי איך הייתי פועלת אז עם הידע והנסיון שצברתי עם הזמן.
אולי הייתי חושבת ופועלת אחרת מאיך שתפקדתי כשהייתי אמא צעירה וחסרת נסיון.. אולי..?
אולי, לא הייתי כואבת כל כך את הרגע שבתי הבכורה עזבה את חוג הבלט שהתמידה בו במשך שנים ברגע שהבינה שהיא לא תהייה פרימה בלרינה...
או אולי הייתי מאוכזבת פחות כשהבן שלי החליט שהוא בוחר שלא להיות שחקן כדורסל למרות שהיה גבוה ומוכשר....
ואני בשיחות עם עצמי, בודקת, חושבת...אולי הייתי אמא תחרותית מדי, שאפתנית מדי, ביקורתית מדי..??
והיום? היום הייתי נוהגת אחרת! כך חשבתי ....עד אתמול!
אתמול אחה״צ ,התלוויתי לשיעור כדורגל של נכדי בן ה-4. התבוננתי בו משחק ובחנתי אותו מרחוק, האם הוא מקשיב למאמן? איך הוא מבצע את כל התרגילים לעומת האחרים? האם הוא רץ מספיק מהר??
ואז המאמן בחר בו כשוער.
מרגע זה נכנסתי לכוננות, וכששחקני הכדורגל בעטו לעברו, קמתי מהכסא ופסעתי עד לקצה המגרש, כולי נמרצת, עודדתי אותו וצעקתי לעברו בנחישות:
״אדם תהיה מרוכז
תשמור על השער
אל תתן לאף אחד להבקיע גוללללל!״
שמעתי את עצמי ולא האמנתי!!
כל הרגשות האימהיים הרדומים מהעבר השילו את האבק מעליהם ויצאו מתוכי ללא שליטה! האם לא למדתי עם השנים שמה שחשוב באמת זה שהילד יהנה מהמשחק ויפתח מיומנויות חברתיות? משמעת עצמית? כן זה חשוב, אבל...
ואני הייתי בטוחה שהרצון הזה (שהילד שלך יצטיין, יבלוט, יתאמץ, יפגין מנהיגות) עבר זמנו, ולא קיים בי יותר! אך שנים אחרי, וברגע אחד, הנכד הקטן שלי עורר את כל קשת הרגשות האימהיים ״מהסוג הזה״ בחזרה לחיים!! ❤✌
אולי הייתי חושבת ופועלת אחרת מאיך שתפקדתי כשהייתי אמא צעירה וחסרת נסיון.. אולי..?
אולי, לא הייתי כואבת כל כך את הרגע שבתי הבכורה עזבה את חוג הבלט שהתמידה בו במשך שנים ברגע שהבינה שהיא לא תהייה פרימה בלרינה...
או אולי הייתי מאוכזבת פחות כשהבן שלי החליט שהוא בוחר שלא להיות שחקן כדורסל למרות שהיה גבוה ומוכשר....
ואני בשיחות עם עצמי, בודקת, חושבת...אולי הייתי אמא תחרותית מדי, שאפתנית מדי, ביקורתית מדי..??
והיום? היום הייתי נוהגת אחרת! כך חשבתי ....עד אתמול!
אתמול אחה״צ ,התלוויתי לשיעור כדורגל של נכדי בן ה-4. התבוננתי בו משחק ובחנתי אותו מרחוק, האם הוא מקשיב למאמן? איך הוא מבצע את כל התרגילים לעומת האחרים? האם הוא רץ מספיק מהר??
ואז המאמן בחר בו כשוער.
מרגע זה נכנסתי לכוננות, וכששחקני הכדורגל בעטו לעברו, קמתי מהכסא ופסעתי עד לקצה המגרש, כולי נמרצת, עודדתי אותו וצעקתי לעברו בנחישות:
״אדם תהיה מרוכז
תשמור על השער
אל תתן לאף אחד להבקיע גוללללל!״
שמעתי את עצמי ולא האמנתי!!
כל הרגשות האימהיים הרדומים מהעבר השילו את האבק מעליהם ויצאו מתוכי ללא שליטה! האם לא למדתי עם השנים שמה שחשוב באמת זה שהילד יהנה מהמשחק ויפתח מיומנויות חברתיות? משמעת עצמית? כן זה חשוב, אבל...
ואני הייתי בטוחה שהרצון הזה (שהילד שלך יצטיין, יבלוט, יתאמץ, יפגין מנהיגות) עבר זמנו, ולא קיים בי יותר! אך שנים אחרי, וברגע אחד, הנכד הקטן שלי עורר את כל קשת הרגשות האימהיים ״מהסוג הזה״ בחזרה לחיים!! ❤✌
0 תגובות