מבצע אבעבועות יום הולדת!
באחד מימי רביעי בחודש אפריל, התקשרה אליי בתי והודיעה לי: ״אמא, בלאגן!״
״מה קרה?״ אני שואלת, ״לאדם יש אבעבועות רוח! אחד הילדים בגן של אדם, שאמו לא מחסנת את ילדיה כעיקרון, חלה באבעבועות רוח, והדביק חצי מהגן במחלה המעצבנת הזאת שנראית כמו מחלה מימי הביניים. את לא מבינה מה הולך בגן!״
״ואני בבעיה״, היא ממשיכה בפרץ של דברים, ״פוחדת שהקטנות תדבקנה, במיוחד התינוקת שעדיין לא קיבלה חיסון כי היא בת פחות משנה. אז בבקשה, צריכה את עזרתך, שאדם יבוא לישון אצלך, חייבים לעשות הפרדת כוחות״.
ברור שחייבים!
אז הנכד שלי, שפצעים אדומים ומגרדים מכסים את פרצופו המתוק, מגיע אלי ומספר לי שאמא מרחה לו משחה לבנה כדי שלא יגרד לו, ושהוא לא הולך לגן בשבוע הקרוב.
ופן מעניין ונוסף בעלילה, איך לא? שהסיפור הזה נוחת עלינו, בשבוע עמוס במיוחד שבו תכננו תוכניות רבות בשל חגיגת שני ימי הולדת עוקבים שחוגגים לאבא ולבתו שנולדו יום אחרי יום, לשני הטלאיים במשפחה.
בתכנית החגיגית, פיקניק משפחתי וארוחה בהפתעה, וגם סופ״ש זוגי, וכן, כעת צריך לבטל הכל.. מפחד להדבקה של שאר הנכדים הקטנים במשפחה!
ובכן, בשבוע שנכדי שהה אצלי הפכתי לגננת. ניסיתי להשלים עמו פערים על מנהגי חג הפסח שהגננת, אתי, מלמדת כעת את הילדים בגן, כי כך ביקש בן הארבע וחצי, שכבר יודע שחומר לימודי חייבים להשלים.
ביום חמישי, חל יום ההולדת של ביתי, אימו. קמנו בבוקר וברכנו את אמא בטלפון, וחזרנו לשגרת יומנו. שיחקנו, השתוללנו, אכלנו וטיילנו ואז, אז הגיעה הבקשה המיוחדת, שנקבל גם את הנכדה האמצעית ללינת לילה, כי הבעל של ילדת היום הולדת, ביתי, הכין לה הפתעה, סופ״ש זוגי כייפי ומפנק ממש, ואם לא נתגייס, גם זה יבוטל!
מה פתאום שניתן יד לביטול נוסף?! שתבוא האמצעית בשמחה אלינו.
כן, אבל.. יש הוראות הפעלה. נצטרך לעשות הפרדת כוחות בין הילדים מפחד ההדבקה, ולמרות שהאמצעית מיד חוסנה, עדיין יש להשתמש במשנה זהירות. וכך בשעת ערב התחיל מבצע ״אבעבועות יום הולדת״.
הבאנו את האמצעית אלינו הביתה, ולפי ההוראות שקיבלנו, שני הילדים שהו בחדרים נפרדים, ולא ידעו אחד על השני, אחרת ירצו לשחק ביחד כפי שהם רגילים, ולא רצוי, כי סכנת ההידבקות במחלה עדיין קיימת וזה יהיה סתם סבל מיותר לאמצעית. אז המבצע המיוחד התנהל בצורה חשאית ומתוכננת מראש.
בחדר אחד התגוררה האמצעית, ובחדר אחר שהה החולה.
בחדר אחד סבא ירדים אותה, ובחדר השני סבתא תרדים אותו.
בלילה סבא ישן עם החולה, וסבתא תישן עם האמצעית.
ולפני שסבתא הולכת לישון היא בודקת עם סבא ושואלת אותו, ״אתה בטוח תשמע את אדם אם יתעורר בלילה?״
״ברור״ עונה סבא, ״הרי אני ישן לצידו!״
״לילה טוב״.
בשעה ארבע בבוקר סבתא מתעוררת לשמע הקריאה, ״סבתא, איפה את? יש לי פיפי!״. סבא ישן ממש טוב לצידו ולא שומע כלום.
סבתא, טרוטת עיניים מגיעה מהחדר של האמצעית במהירות, ולוקחת אותו לעשות פיפי, ואילו אדם עם מצב רוח טוב אומר לה: ״ממשיכים בקרב שהפסקנו אתמול?״
״לא עכשיו אדם, עכשיו עוד לא בוקר״
״עדיין לא מחר?״ שואל אדם.
״לא אדם ,עדיין לא מחר״
״לישוןןןן!״
בבוקר, אני קמה ומלבישה מהר את האמצעית בחדר מספר אחת, מאכילה אותה בבננה ותמר (לפי ההוראות), וגם לחדר מספר שתיים מביאה בננה, אבל בשקט, כדי שהוא לא ישמע אותה והיא לא אותו. אני מלבישה את האמצעית ומזרזת את סבא שיקח אותה מהר לגן. סבא מסיע את היפה לגן, ותודה לאל נשארנו שוב רק עם החולה.
אני חוזרת לחדר, מגישה לו חלב עם ביסקוויטים שהוא כל כך אוהב, מחבקת אותו ושמחה שמבצע ״אבעבועות יום הולדת״ עבר בשלום!!
אז בתי חגגה את יום הולדתה עם בעלה, כי זמן איכות זוגי חשוב, ובמיוחד ביום הולדת, והאמצעית היפה לא נדבקה. איזה יופי, חשבתי לעצמי, הצלחנו!
אבל כעבור שבועיים, ראינו בוקר אחד את התינוקת הקטנה החייכנית שלנו עם פצעים ראשונים על הפנים שבשרו על בוא המחלה. התינוקת בת ששת החודשים, נדבקה במחלה שהחיסונים הצליחו לפסוח עליה, ואילו היא, בגלל ילד בגן של אחיה שלא חוסן, סובלת.
היא קיבלה את זה קשה, כולה מכוסה בפצעים ומגרד לה מאוד. ושוב יש הפרדה של עוד שלושה שבועות בין בני הדודים הקטנים והפעם שלא ידבקו ממנה.
אני לא נכנסת לשאלות המהותיות אם נכון לחסן או לא, ומה עדיף. איש באמונתו יחיה כל עוד זה לא פוגע באחרים.
אבל לשאלה הרטורית הפילוסופית שקשה להתעלם ממנה אני לא יכולה שלא להתייחס.
איך זה שלאמא לילד בגן של נכדי שאני לא מכירה, יש השפעה מהותית על שיבוש חיים של משפחה שלמה, במשך כמעט חודשיים שלמים!
סה לה וי!
0 תגובות