ג׳קי קנדי x אנדי וורהול
במהלך הביקור האחרון שלי בניו-יורק ביקרתי במוזיאון Whitney לאמנות אמריקאית מודרנית, כדי לצפות בתערוכת הציורים של אמן הפופ ארט אנדי וורהול.
שם, בין ציורים רבים התלויים על קירות לבנים וגבוהים, פגשתי שוב בסדרת התמונות של ג׳קי קנדי, אשתו של נשיא ארצות הברית ג׳ק קנדי, שנרצח בנובמבר 1963.
אני עדיין זוכרת את יום ההתנקשות בחייו, כן, כמו שאני זוכרת את היום שבו נרצח ראש ממשלתנו, יצחק רבין. אני זוכרת בצורה ברורה את השעה והמקום, ואת התמונה שנצרבה בתודעתי.
אני יושבת בחדר ומתבוננת באבי שמתקן את תריס השלבים שנתקע בחדרי, תוך שהוא מקשיב לרדיו שמנגן שירים. לפתע ידיעה בוקעת מהמכשיר: ״נשיא ארצות הברית ג׳ק קנדי נורה בדאלאס שבטקסס במהלך נסיעה, תוך שהוא ואשתו מנופפים לשלום לקהל שמריע להם בהערצה ובשמחה״.
ג׳ק קנדי היה נשיא מאוד אהוב גם בישראל, בן לשושלת מיוחסת וענפה שנלוו אליה סיפורים עסיסיים, סיפורי תככים, גירושים ובגידות.
אני זוכרת את יום ההלוויה בו צועדת ג׳קי קנדי לבושה שחורים, אוחזת בשני ילדיה הקטנים, שלא מודעים לעובדה שברגע אחד חייהם השתנו מקצה לקצה לעד.
עמדתי והתבוננתי בסדרת התמונות של ג׳קי במוזיאון. ישנה סדרה אדומה וסדרה כחולה, ובשתיהן ג׳קי ניבטת עם החיוך המיוחד שלה, חובשת את הכובע המפורסם והחליפה המוכרת. בצילומים הרבים הלקוחים מתוך העיתונות, אשר פרסמה את כל שלבי המסע והרצח, מתמקד וורהול בהבעות הפנים השונות של ג׳קי.
סדרה אדומה וסדרה כחולה,
למה בחר וורהול בשני הצבעים האלו, כחול ואדום?
התשובה נטועה בעברו של אנדי וורהול שגדל כילד אורתודוקסי קתולי במזרח פיטסבורג. הוא גדל עם הערצת הסמלים של הקדושות הנשיות שהיה רואה בכל ביקור שלו במיסה השבועית בכנסיה, וכל מה שראה בילדותו השפיע עליו כאומן ובא לידי ביטוי ביצירותיו.
כחול ואדום הם צבעי שמלתה של מריה, אמו של ישו, הבתולה הקדושה שמופיעה בכל הציורים והפסלים שנוצרו בתקופת ימי הביניים והרנסאנס.
הצבע האדום מסמל את הדם של ישו, ואת ההתגשמות האלוהית בארצי, הנס, הפלא. צבע חזק שיש בו נוכחות, לצד הצבע הכחול שהוא צבע נוגה, צבע של קדושה לפי הנצרות.
הרקע לסדרה של ג׳קי כאמור, הוא הירצחו של נשיא ארה״ב, כאשר וורהול החליט להתמקד בשחקנית הראשית באירוע מבחינתו, אישתו המקסימה של הנשיא ג׳קי קנדי, שהיתה כמו גרסה חדשה, עכשווית, חילונית של קדושה. נערצת על ידי ההמונים, איבדה לא את בנה ישו, כמו מריה, אלא את בעלה שישב לצידה, ושדמו ניתז עליה בשעת הירי.
את הסדרה של ג׳קי הכין וורהול בשנת 1963 סמוך מאוד לזמן הרצח. הסדרה הזו מתווספת לסדרות נוספות של השחקניות ליז טיילור ומרלין מונרו, כשהן שתי המריות מגדלנות הקדושות, ואילו ג׳קי היא המריה הבתולה הקדושה האחת והיחידה.
וורהול עשה אומנות דתית לתרבות חילונית, הוא היה מרותק למחזה שהתקשורת עוררה לגבי הרצח, הוא החליט לתעד זאת באומנות שלו.
הוא היה אובססיבי לגבי נושא המוות וציורי ג׳קי מגלמים את החששות המרכזיים של האומן שמספרים לנו על הקלות הבלתי נסבלת של הרג בני אדם.
עבורי, נחרתה ג׳קי בזכרון בצורה מאוד ברורה. ילדה בת שש שיושבת בביתה ברמת גן, ולפתע ידיעה מרעישה מגיעה אליה דרך מכשיר רדיו קטן ממקום רחוק כל כך בעולם, מאמריקה הגדולה, גורמת לה להיות מעורבת ותוהה, ולהמשיך לעקוב בסקרנות אחרי דמותה של ג׳קי לאורך שנים.
שם, בין ציורים רבים התלויים על קירות לבנים וגבוהים, פגשתי שוב בסדרת התמונות של ג׳קי קנדי, אשתו של נשיא ארצות הברית ג׳ק קנדי, שנרצח בנובמבר 1963.
אני עדיין זוכרת את יום ההתנקשות בחייו, כן, כמו שאני זוכרת את היום שבו נרצח ראש ממשלתנו, יצחק רבין. אני זוכרת בצורה ברורה את השעה והמקום, ואת התמונה שנצרבה בתודעתי.
אני יושבת בחדר ומתבוננת באבי שמתקן את תריס השלבים שנתקע בחדרי, תוך שהוא מקשיב לרדיו שמנגן שירים. לפתע ידיעה בוקעת מהמכשיר: ״נשיא ארצות הברית ג׳ק קנדי נורה בדאלאס שבטקסס במהלך נסיעה, תוך שהוא ואשתו מנופפים לשלום לקהל שמריע להם בהערצה ובשמחה״.
ג׳ק קנדי היה נשיא מאוד אהוב גם בישראל, בן לשושלת מיוחסת וענפה שנלוו אליה סיפורים עסיסיים, סיפורי תככים, גירושים ובגידות.
אני זוכרת את יום ההלוויה בו צועדת ג׳קי קנדי לבושה שחורים, אוחזת בשני ילדיה הקטנים, שלא מודעים לעובדה שברגע אחד חייהם השתנו מקצה לקצה לעד.
עמדתי והתבוננתי בסדרת התמונות של ג׳קי במוזיאון. ישנה סדרה אדומה וסדרה כחולה, ובשתיהן ג׳קי ניבטת עם החיוך המיוחד שלה, חובשת את הכובע המפורסם והחליפה המוכרת. בצילומים הרבים הלקוחים מתוך העיתונות, אשר פרסמה את כל שלבי המסע והרצח, מתמקד וורהול בהבעות הפנים השונות של ג׳קי.
סדרה אדומה וסדרה כחולה,
למה בחר וורהול בשני הצבעים האלו, כחול ואדום?
התשובה נטועה בעברו של אנדי וורהול שגדל כילד אורתודוקסי קתולי במזרח פיטסבורג. הוא גדל עם הערצת הסמלים של הקדושות הנשיות שהיה רואה בכל ביקור שלו במיסה השבועית בכנסיה, וכל מה שראה בילדותו השפיע עליו כאומן ובא לידי ביטוי ביצירותיו.
כחול ואדום הם צבעי שמלתה של מריה, אמו של ישו, הבתולה הקדושה שמופיעה בכל הציורים והפסלים שנוצרו בתקופת ימי הביניים והרנסאנס.
הצבע האדום מסמל את הדם של ישו, ואת ההתגשמות האלוהית בארצי, הנס, הפלא. צבע חזק שיש בו נוכחות, לצד הצבע הכחול שהוא צבע נוגה, צבע של קדושה לפי הנצרות.
הרקע לסדרה של ג׳קי כאמור, הוא הירצחו של נשיא ארה״ב, כאשר וורהול החליט להתמקד בשחקנית הראשית באירוע מבחינתו, אישתו המקסימה של הנשיא ג׳קי קנדי, שהיתה כמו גרסה חדשה, עכשווית, חילונית של קדושה. נערצת על ידי ההמונים, איבדה לא את בנה ישו, כמו מריה, אלא את בעלה שישב לצידה, ושדמו ניתז עליה בשעת הירי.
את הסדרה של ג׳קי הכין וורהול בשנת 1963 סמוך מאוד לזמן הרצח. הסדרה הזו מתווספת לסדרות נוספות של השחקניות ליז טיילור ומרלין מונרו, כשהן שתי המריות מגדלנות הקדושות, ואילו ג׳קי היא המריה הבתולה הקדושה האחת והיחידה.
וורהול עשה אומנות דתית לתרבות חילונית, הוא היה מרותק למחזה שהתקשורת עוררה לגבי הרצח, הוא החליט לתעד זאת באומנות שלו.
הוא היה אובססיבי לגבי נושא המוות וציורי ג׳קי מגלמים את החששות המרכזיים של האומן שמספרים לנו על הקלות הבלתי נסבלת של הרג בני אדם.
עבורי, נחרתה ג׳קי בזכרון בצורה מאוד ברורה. ילדה בת שש שיושבת בביתה ברמת גן, ולפתע ידיעה מרעישה מגיעה אליה דרך מכשיר רדיו קטן ממקום רחוק כל כך בעולם, מאמריקה הגדולה, גורמת לה להיות מעורבת ותוהה, ולהמשיך לעקוב בסקרנות אחרי דמותה של ג׳קי לאורך שנים.
0 תגובות