הכלה מאיסטנבול - חלק שלישי
בשלב הזה, אני נהנת לראות את הסדרה ולנתח אותה כסיפור.
אז כן, יש את סיפור האהבה היפה בין סורייה לפארוק שהוא עמוד השדרה, הנרטיב, שמסופר לאורכה של כל הסדרה. אליו מתווספים סיפורים נוספים של כל דמות ודמות במשפחה והסובבים אותה, כל אחד עם סיפור החיים המורכב שלו, וכולם שזורים זה בזה.
ההתפתחות של הדמויות וקורותיהן כמו בחיים, הם מעוררי מחשבה ומעלים אפשרות לשיח. כן, למרות שזאת טלנובלה.
יש בסדרה מספר רב של דמויות עגולות ומתפתחות ואנו עדים לשינוי שחל בהם. כמו למשל הדודה סנאם שהיא פקחית ושנונה, מעיזה ושובבה, שהופכת לאט לאט מברווז פשוט לברבור יפה. ויש את המשרתת בדואה שמגלה לעולם שיש מעמד של אדונים, ויש מעמד של משרתים, אבל אם את רוצה את יכולה לפרוץ את הגבולות, ובעזרת לימודים והכרה ביכולות שלך- השמיים הם הגבול.
הסדרה שמה בפוקוס את השינויים שעוברת החברה בטורקיה כסימבול למקומות דומים בעולם, שינויים בין מעמדות, בין גברים ונשים ובין הכפר או העיירה הקטנה מול העיר הגדולה.
ויש דמויות שטוחות שנשארות במקום, לא מתפתחות ולא מפתיעות, אבל הכל זה לבנתיים כי אני רק בתחילת הסדרה.
העלילה מתפתחת כמו בכל סיפור טוב עקב נקודות מפנה רבות שנובעות מתקשורת לקויה בין בני המשפחה והסובבים אותם שיוצרת ריבים, סודות, שקרים ותככים בדיוק כמו במציאות. מלחמות אגו, שליטה וכוחניות שמלמדים אותנו שוב ושוב שאם אנחנו רוצים לקבל תובנות מהסדרה- הן בהחלט נמצאות!
לומדים מה מקומה של האמת, הישירות והשקיפות בחיינו, וכמה שלשון הרע לא מדבר אלי!!
0 תגובות